האם הילד צריך להגיע לפגישות?

תלוי בגיל ובבגרות הרגשית שלו.
ילדים צעירים, עד גיל 10 לפחות, יכולים מאד להינות מתוצאות טובות גם מבלי לערב אותם ישירות בתהליך! ישנם לא מעט מחקרים המעידים על הנזק שבשילוב ילדים בטיפול אצל דיאטנית.
במהלך הפגישות תלמדו כיצד לנהל את האכילה של הילד בצורה בונה ונכונה, וגם כיצד לגייס אותו לשינוי.
אולם, יהיו ילדים אשר כן נחליט שיש מקום לשלב אותם בתהליך. במקרים האלה העבודה מול הילד תהיה מאד נקודתית וממקודת לנושאים שיעלו בפגישות עם ההורים.
בכל מקרה, גם אם מדובר במתבגרים, הפגישה הראשונה תעשה עם ההורים בלבד. כך יווצר מצב בו נוכל שוחח בחופשיות מבלי לדבר ‘מעל ראשו’ של הילד. גם אם הילד כן יגיע לפגישות, אחת למספר מסויים של פגישות, חשוב להפגש בלעדיו בכדי לבחון את תוצאות הטיפול ולדון לנושאים שונים הקשורים לדינמיקה ביניכם ובין הילד.
חשוב לזכור כי במקרים רבים מדובר על תהליך רגשי. האוכל הוא ה’שער’ לעולמו הפנימי של הילד והעבודה מכוונת להבין את הסיבות לאכילה, את מקומו של האוכל ושל המשקל בחייו של הילד. תהליך שכזה עשוי לקחת זמן, בעיקר עד לביסוס יחסי אמון ביני ובינו.

​

ומה אם הילד לא מסכים לשתף פעולה?

אין בעיה. ברוב המקרים ההורים יכולים לעשות שינוי מהותי ומשמעותי גם בלי שיתוף הפעולה שלו.
חשוב להבין על מה יושבת ההתנגדות של הילד לשיתוף פעולה. לרוב לא מדובר בסתם ‘דווקא’. יכול להיות שהוא מרגיש שזה ‘גדול עליו’, אולי הוא פוחד לאכזב, בעיקר אם הנושא מאד מדובר בבית והוא מרגיש שהציפיות ממנו גדולות. לפעמים האכילה נובעת ממגוון סיבות רגשיות והילד מרגיש ש’לוקחים לו’ את דרך ההתמודדות היחידה שהוא מכיר מבלי להציע מענה לצורך האמיתי… לפעמים ‘להיות הילד השמן’ זה תפקיד. ותפקיד חשוב. לא תמיד ילד ימהר לוותר על תפקיד חשוב, שתורם לו משהו, גם אם הוא מפסיד מזה במקביל…חשוב להבין את כל הדברים האלה.
על כן, גם אם הילד לא מעוניין, בואו אתם לבד!

​

הילד אוכל ג’אנק מחוץ לבית מה עושים?

אצלנו בבית אוכלים בריא, אין בכלל ממתקים. הילד אוכל כמויות גדולות בעיקר מחוץ לבית. חשבנו שעדיף שתסבירי לו ישירות, שחשוב שישמור.
בפגישות, ללא הילד, נבין מהן הסיבות לעליה של הילד במשקל. גם אם בבית הכל טוב, מאורגן ומזין, עליה במשקל עשויה לנבוע מאכילה של כמויות גדולות. לפעמים בגלל חוסר סדר ורעב של הילד ולפעמים בגללל סיבות רגשיות.
ואם הבית הוא לא הסיבה, אז מה כן? אם מדובר על מסגרת כמו צהרון, למשל, לא תמיד נוכל לגייס את הילד לשינוי גם לא אם יש מטפלת/ סבתא אשר נמצאת הרבה עם הילד ומאכילה אותו. ילד צעיר ברוב המקרים ממש לא יהיה מסוגל להמנע מלבקש תוספת שניצל או לסרב ללחם עם שוקולד. חשוב שהציפיות ממנו יהיו ראליות.
נסו לחשוב על עצמיכם, כמבוגרים מודעים, העומדים מול שפע אוכל שאתם מאד אוהבים (ארוחת בוקר בבית מלון, למשל). עד כמה תצליחו לדחות סיפוקים ולהתאפק, לשמור לאכול בדיוק כמו שצריך? לילדים צעירים יש יכולת נמוכה יחסית לדחיית סיפוקים. ניתן לעבוד עלז זה אך זו יכולת שמשתפרת בעיקר עם הגיל. לא נכון לדרוש מילד משהו ש’גדול עליו’. הדבר רק יוביל לתסכול גדול וכשלון חוזר ונשנה.
הגישה שלי היא לערב את הילד כמה שפחות. ניתן בהחלט לעשות עבורו חלק מהעבודה ולגייס אותו לתהליך, גם מבלי להביא אותו ישירות לפגישה איתי.

 

מפחדת לשחרר ולאבד שליטה. מה עושים?

את מדברת הרבה על ‘לשחרר’ אבל אני פוחדת לשחרר. מרגישה שאם אעשה את זה אאבד שליטה לגמרי… מה עושים?
מאד קשה לנו כהורים לראות את הילדים שלנו פועלים באופן שמזיק להם ופוגע בהם. עם זאת, ‘לשבת להם על הראש’, לנדנד, לפקח מקרוב מדי ולנהל על הנושא דיאלוגים בלתי פוסקים, מוכחים לאורך זמן כדרכי פעולה מזיקות.
לשחרר אין פירושו להזניח.
בכדי לשחרר חשוב קודם כל להרגע. להבין שיש דרך פעולה, שניתן לעשות שינוי ולהשפיע על האכילה של הילד. חשוב להבין שזהו תהליך שלוקח זמן,. נכון שחשוב לכולנו למנוע עליה במשקל או לעזור לילד לרזות גם בכאן ועכשיו, כבר היום. אבל המטרה האמיתית היא לראות את הילד גדל והופך למתבגר מודע, למבוגר שיודע להתנהל נכון מול השפע, עושה בחירות שנכונות עבורו, שמערכת היחסים שלו איתנו, ההורים, היא פתוחה ומאפשרת. לראות אותו גדל במשקל שמתאים ונכון עבורו, עם בטחון עצמי גבוה ודימוי גוף תקין.
ואת זה חשוב לזכור תמיד.
לחץ וחרדה מולידים תגובות אימפולסיביות ומזיקות. ואלה הגורמים האמיתיים לאיבוד שליטה.
לשחרר נכון, תוך בניית מסגרת נכונה לחיים בריאים, זו הדרך הנכונה.