"כמה שאנחנו נלחמים במשקל של הילדים,כמה שנדבר על כך שחשוב שיאכלו בבית בריא,בכל פעם מחדש כשבעלי חוזר מקניות,הוא קונה דגני בוקר מתוקים, או שתיה מתוקה,או מעדנים או חטיפים.כמובן שהילדים אוכלים את זה בעונג…לא עוזר כמה פעמים אבקש, זה מוציא אותי מדעתי ואנחנו רבים על זה המון,אפילו מול הילדים.כאילו שנוח לו שאני השוטרת, והוא עושה את הכיף עם הילדים…"
כמה מחשבות על גישות שונות בטיפול בהשמנת ילדים, על "התנגשות" בין הדעות:
חשוב מאד להבין שכל אחד מבני הזוגרואה את העניינים מנקודת המבט שלו.
זה לא שלא אכפת להם. הם באמת רואים את הדברים אחרת.
המצב האידיאלי הוא שתהיה אחידות.
ששני ההורים ינקטו באותו קו ואז המסר יהיה מדויק וברור.
יכולות להיות גישות שונות של חינוך.
הגיוני.
כל אחד מההורים מגיע עם ההסטוריה שלו,עם האישיות שלו, עם האני מאמין שלו,
עם זוית הראיה שלו כלפי המצב , כלפי הילד והמשפחה.
זה לא אומר שבהכרח הוא שוגה.
הרי אנחנו מדברים פה על שיח. על תקשורת.
עם הילדים וגם עם בן הזוג ומטפלים אחרים בילד.
רצוי למצוא זמן ניטרלי ולדבר על הענין,
אבל עם סבלנות לשמוע גם את הצד השני.
עצם זה שהוא יעמוד נגד וייתן טיעונים משלו,
אולי אפילו רק יעזרו לכם דווקא לחדד לעצמיכם,
למה הגישה שלכם היא הנכונה.
בטח ובטח יעזרו לכולכם למצוא
את הגישה שנכונה לשניכם ולמשפחה שלכם.
בנוסף, יש פה גם ערך מסוים של כבוד.
כבוד לאחר על אמונותיו וגישותיו.
הרי נקודת המוצא שלנו היא שכולם רוצים טוב.
גם אם הם טועים (בעינינו).
יש מצבים בהם אחד ההורים רגיש יותר לנושא,
למשל אם הוא עצמו היה ילד שמן,
או יותר חושש מזה, וההורה השני פחות.
אז אותו הורה שחושש יותר
ייטה לראות את המצב בחומרה יתרה
בעוד ההורה השני עשוי דווקא לאזן את התמונה ואולי להכניס דווקא רוח יותר חופשיה ומתירנית, יותר "נורמלית".
במקרים האלה דווקא חשוב לקחת את זה בחשבון,
ולהשתמש בבן הזוג ה’שפוי’ יותר בתור סמן ימני שכזה, לנורמטיביות.
אם אתם התחלתם תהליך,
חשוב מאד שבן הזוג יהיה שותף לו.
גם אם לא יגיע בעצמו לפגישות, רצוי להעביר את המסר.
אם בן הזוג ממש מתנגד ולא מוכן לשתף פעולה,
אין הרבה לעשות מלבד לקבל את זה.
נקודה חשובה בעיני בגישות שונות של בני הזוג,
היא שזה מה שהילדים רואים.
זה לא בהכרח רע…
חשבו על זה כאילו שמדובר בהורה אחד דתי והאחר חילוני,
הילדים יראו גישות שונות.
זה יכול להיות מאד מקדם!
אפשר לדבר על זה.
אפשר להסביר לילדים שאבא מאמין ככה ואמא אחרת.
למשל, אבא חושב שכשיוצאים לבילוי אפשר לאכול מה שרוצים,
אפילו אם זה לא בריא,
ואמא חושבת שגם כשיוצאים חשוב "לדפוק חשבון".
אפשר לפתח את זה לשיחה מה עדיף בעיני הילדים,
הרי יש יתרונות וחסרונות לכל גישה…
הרי תמיד אפשר לשנות.
עושים משהו, בוחנים תוצאה,
אם היא רצויה ממשכים ואם לא, משנים לפעם הבאה.
אתם מכירים את בני הזוג שלכם.
מכירים גם את הגישות השונות,
ואת ה’נקודות החלשות’ שלהם
(למשל את זה שבן הזוג לא יכול לעמוד בפני בקשות של הילד/ה
ומתקשה בהצבת גבולות…).
כמו שמתכוננים ל’סיטואציות נפיצות’ מול הילדים,
חשוב לקחת בחשבון גם את התנהגות בן הזוג.
לנשום עמוק.
לדבר על זה אחר כך.
לזכור שהילדים יכולים להכיל גישות שונות,
את זה שחוסר כבוד בין ההורים משאיר חותם עמוק יותר לאורך זמן מאשר עוד קצת קלוריות מיותרות בכאן ועכשיו.
ועוד משהו חשוב:
אם אתם מרגישים שאתם בתפקיד השוטרים ובן הזוג ממש לא,
תזכרו שתפקיד גם מקבלים אבל גם לוקחים.
לפעמים, אם אני רוצה שגם בן הזוג יחלוק איתי את התפקיד,
חשוב לבדוק האם אני בכלל מאפשרת את זה?
אולי אני ככ לא סומכת עליו שאני משאירה את כל האחריות אצלי?
