"כשהייתי ילדה, אמא שלי החביאה ממני ממתקים: "זה לאורחים!”, היא נזפה בי כשביקשתי.
כשהיא הייתה הולכת לנוח בצהרים, הייתי מתגנבת לארון ולוקחת שוקולדים.
את העטיפות הייתי זורקת מהחלון, כדי שלא תראה.
אם היה לי קצת כסף הייתי מפנקת את עצמי בארטיק עם המון שוקולד אבל אוכלת אותו מהר בביסים גדולים לפני הפניה לבניין, כדי שאמא לא תראה.
כי אם היא הייתה רואה….. היא לא הבינה, אמא, רק אמרה לי שחבל שאני לא שומרת על עצמי. מהילדים שלי, כך נשבעתי לעצמי, לא אחסוך דבר!
כיום אני כבר אמא בעצמי, יש לי שני ילדים ומגירת ממתקים עצומה בגודלה.
יש בה הכל ואני דואגת בצורה כמעט אובססיבית למלא אותה. בן השמונה שלי לא ממש מתעניין בה, אבל בת הארבע וחצי ממש גרה בתוכה.
והיא הולכת ומשמינה אבל ממשיכה לאכול. לפני יומיים רוקנתי את המגירה והחבאתי את הממתקים בארון גבוה. המבט שהיא נעצה בי כשגילתה שהממתקים נעלמו… ואז הבנתי שאני זקוקה לעזרה.”
מ. בת 34