"קורנפלקס בבוקר עם כוס שוקו, אחר כך בקייטנה לחמניה עם שוקולד,
לפעמים אפילו שתיים. וטרופית.
בבריכה נפגשנו עם חברים שהביאו חטיפים אז היא אכלה כמה.
כולם קנו ארטיק אז קנינו לה גם. טילון, כי לא רצינו לנהל ויכוח מול כולם.
כשהוצאנו קפה היא ביקשה עוגה, כמו כולם.
ואחרי ארוחת הערב היא ביקשה עוד קינוח".
"הוא אוכל כמויות של מבוגר. נשאר ליד השולחן ומבקש עוד ועוד. הארוחה ארוכה והוא לא זז מהשולחן, אפילו לא הולך לשחק עם שאר הילדים..."
בחופש הגדול או בחגים זה תסריט ותפריט דומה אצל ילדים רבים. וכשזה קורה בתדירות גבוהה, כמות הקלוריות העודפת הנצרכת גדולה מאד והדרך להשמנה בחופש הגדול סלולה.
מה עושים עם זה?
כאן מגיע הרמזור :
ממליצה לחלק את ההתנהלות מול האכילה של הילד לפי 3 קטגוריות:
אדום–
סיטואציות בהן אין לנו שליטה:
כאשר הילד אוכל מחוץ לבית, בקייטנה, כאשר הוא מתארח בלעדינו ולעיתים גם באירועים משפחתיים או ארוחות משפחתיות.
התערבות בסיטואציות הללו ונסיון לשלוט על האכילה של הילד שם, היא מאד בעייתית ומחירה עלול להיות גבוה.
על כן, לפחות בתור התחלה- שחררו.
ירוק–
סיטואציות בהן יש לנו שליטה מלאה (או- הכי מלאה שיכולה להיות):
הבחירה מה אוכלים בבית, אם אוכלים במסעדה, בבריכה או בבית, ההחלטה האם היום אוכלים ארוחת ערב ‘רגילה’ או מזמינים פיצה, גודל המנות שנגיש, הבחירה בהגשה מרכזית או בצלחת אישית, האם להציע קינוח אחרי ארוחה או לא, אם נתקעתי מחוץ לבית ללא אוכל והילדים רעבים- מה לקנות, כמה פרוסות גבינה צהובה נשים לילדים בטוסט, האם יאכלו פיתה או לחם, ממרח שוקולד או גבינה לבנה, קרטיב או טילון בבריכה, שמירה על ארוחות מסודרות, משביעות ומזינות גם כשאין שגרה, כן או לא לחם בארוחת הערב….
ואם אנחנו מארחים ארוחת חג: כמה תוספות נכין, אילו קינוחים יהיו, כן או לא שתיה מתוקה, ואפשר גם להכין הפתעות לילדים אשר ירחיקו אותם מהשולחן….
ועוד ועוד ועוד- כל כך הרבה יש לעשות, כדי לצמצם (משמעותית!!!) את צריכת הקלוריות היומית של הילדים שלנו.
את המרץ והאנרגיה שלכם- תפנו לשם.
צהוב–
סיטואציות בהן יכולת השליטה שלנו היא חלקית:
ארוחות משפחתיות בהן יש ביכולתינו להתערב באופן עדין, אם מארחים ניתן לשלוט על כמות האוכל המוגש ובחירת המאכלים, כאשר ניתן להסיח את תשומת ליבו של הילד מהאוכל לפעילות אחרת וכדומה.
זה תהליך שמצריך עירנות והתבוננות, אבל יש לו תוצאות והוא מוריד לחץ משמעותי מהילדים.
אין טעם לצפות, בטח לא מילדים צעירים, להצליח לדחות סיפוקים ולהתנהל נכון מול שפע, שמבוגרים רבים ובעלי מודעות מתבלבלים מולו.
מוזמנים לחלוק עמי כאן למטה מחשבות וסיטואציות, ולאיזה צבע אתם משייכים אותן.