דמיינו את הסיטואציה הבאה:
אתם בבית מלון קסום. הכל כלול. שפע של אוכל טעים, מרהיב וצבעוני. אתם רוצים לשמור על המשקל שלכם. לפני הנסיעה/ לפני הארוחה אתם מקבלים תזכורת: קחו צלחת קטנה, עשו סיבוב והביטו בכל האוכל המוגש. בחרו מה שבא לכם שנכנס לצלחת. מלאו אותה רק פעם אחת.
מה תרגישו? חושבים שתעמדו בהמלצה הזו?
הסיכויים לעמוד בהמלצה כזו תלויים במאפייני אישיות שונים, במידת המוטיבציה, ביכולת דחיית הסיפוקים, ביכולת בכלל לזכור אותה ברגע האמת…
ואם תידרשו לתת דין וחשבון אחר כך לבחירות שלכם?
זה, סביר להניח, יגרום לחלקכם להלחץ ולעמוד בהמלצה, ולחלק גדול יותר מכם ‘לשכוח’ את החריגה, או פשוט להעדיף לספר סיפור אחר. ואלה מכם שבחרו לעמוד בהמלצה, זה בד”כ נעשה מתוך הבנה עמוקה של המצב. מתוך בחירה.
עכשיו חשבו על מסיבות יום ההולדת של ילדיכם. כבר הבנו שהילדים שלנו אוכלים הרבה יותר מדי ממתקים בשגרה ושיום הולדת זה ממש לא רק פעם בשנה.
ואם אכפת לכם מהבריאות של הילד ובעיקר אם הילד משמין, עצם המחשבה עליו בתוך השפע הזה של הממתקים עתירי הסוכר, המלח והצבעים הזרחניים, היא מאד מלחיצה. והרבה פעמים הוא גם שם לבד. אז איך נלמד אותו לעצור, לבחור, לאכול במידה?
פה נכנסת המלצה רווחת: “קח כוס חד פעמית, מלא אותה בכל מה שמתחשק לכם ותאכלו בהנאה. ההגבלה היחידה היא שמותר למלא את הכוס רק פעם אחת.”
לכאורה, המלצה הגיונית. היא באמת נותנת לילד קנה מידה מסויים, ואם כמה שנתאמץ, או כמה שהכוס תהיה גדולה, לרוב הכמות שתכנס היא לא עצומה.
מה הבעיה עם ההמלצה הזו?
1. סינדרום ה”טלפון השבור” אם נושא האכילה/ המשקל של הילד הוא נושא טעון, אם כבר קיים שיח בנושא, ואתם מרגישים אבודים, כי כאילו כלום לא עוזר, ונראה שהילד “עושה דווקא”. או אם קיימות תופעות כמו הסתרה, או מריבות ונסיונות הגבלה שלכם- סביר להניח שהילד נמצא בעמדת התגוננות מסויימת. במצבים האלה, גם אם תגידו את הדבר הכי נכון בעולם, הילד ישמע משהו אחר: אתם יכולים להגיד, לעניינינו, “קח רק כוס ממתקים אחת” אבל הילד ישמע: “אנחנו יודעים ששוב לא תצליח לשמור על עצמך ותזלול בלי סוף. הרי אי אפשר לסמוך עליך.” במצבים כאלה הערה שכזו עלולה דווקא לגרום לתוצאה הפוכה.
2. אין אפשרות לאכוף אותה. באופן כללי עדיף להימנע מלהציב גבולות שאין ביכולתינו לאכוף. זה מוציא אותנו לא רציניים. הרי גם אם אתם נמצאים שם עם הילד, עדיף להימנע מלהעיר לו בפרהסיה. על אחת כמה וכמה אם הוא לבד. מומלץ גם שלא לדרוש מהילד דברים שאינו יכול לעמוד בהם. לכן, אם הילד לא מסוגל להתאפק, אם הילד אימפולסיבי ולוקח באופן אוטומטי בלי לעצור לחשוב, אם אתם יודעים שיש סיכוי שהוא לא יצליח לעמוד בהגבלה- עדיף לא להציב אותה בכלל.
3. אם הילד חושב שזו ציפייה שלכם ממנו. לילדים מאד חשוב לדעת שאתם מעריכים אותם ואוהבים אותם. לפעמים תחושת האכזבה היא קשה מאד, אפילו המחשבה ש”אולי איכזבתי”. לכן, אם הילד חושב שאתם מצפים ממנו להצליח להתאפק ולאכול רק כוס אחת, אבל הוא לא עמד בזה, החשש עלול לגרום לו להמנע מלשתף אתכם. הוא כן יאכל יותר, אתם רק לא תדעו מזה. וזה הרבה יותר גרוע בעיני.
4. לילד אין טיפת מוטיבציה. כבר הבנו, לפי הדוגמה, שכדי להצליח לעמוד בהמלצה כזו, חשוב שהילד ירצה בכך. רק אם הוא רוצה ופתוח ללמוד אסטרטגיות להתמודדות יהיה לה ערך. הדבר דורש מאמץ מסויים ויכולת ורצון לוותר. אם אין לו את אלה, אפילו במעט, וותרו.
5. אתם תתאכזבו. הנחיה שכזו היא כלי להתמודדות מול השפע. היא מאפשרת עצירה של האוטומט ובחירה. היא מצריכה רצון ויכולת, כפי שכבר כתבתי, ואלה הם תוצאות של תהליך. אם אתם יודעים שתתאכזבו אם תדעו שהילד לא הצליח ואכל הרבה יותר מההמלצה, עדיף להמנע מלהציב אותה. מאד קשה לזייף ולהגיב בנונשלנטיות כשמבפנים אתם מכווצים. במצבים כאלה עדיף אפילו לא לשאול בכלל. אי הידיעה עדיפה בהרבה.
מתי כן כדאי להשתמש בהמלצה הזו?
אם יש ביניכם ובין הילד שיח פתוח, מכבד ורגוע בנושא האוכל והאכילה.
אם הילד מוכן לשמוע ואם יש לו מוטיבציה לשמור על בריאותו/ על משקלו.
אם אתם יודעים שיש לילד יכולת דחיית סיפוקים ברמה מסויימת.
אם ההמלצה הזו ניתנת כחלק משיח עם הילד,
מתוך הבנה שזו טכניקה, אחת מני רבות,
אשר יכולה לעזור לו להתמודד מול השפע.
אם אתם, כהורים, מבינים שייתכן והילד ישתמש בהמלצה הזו,