אז בשישי צפיתי סופסוף בסרט "פלא" עם 2 הגדולים, אחרי שקראתי אותו (והתרגשתי קשות) לפני יותר משנה.
בעיני זה ספר (ו/או) סרט חובה לכל ילד, הורה ואיש חינוך, אשר מדבר על קבלת השונה.
בספר, אוגוסט פולמן, אשר נולד עם עיוות קשה בפניו בעקבות מום גנטי, משתלב לראשונה בחייו בכיתה רגילה עם ילדים בני גילו.
השונות שלו אכן מאד דרמטית, ולכן המסר של מנהל ביה"ס: "אוגוסט לא יכול לשנות את איך שהוא נראה, לכן זה התפקיד שלנו לשנות את האופן בו אנו מסתכלים" הוא מרגש ונכון להפליא.
נותר לי רק לתהות, אם היה מדובר בשונות קצת אחרת, פחות דרמטית ויותר נפוצה, למשל, עודף משקל, אם המסר היה דומה.
המציאות מוכיחה שלא.
שאם ילד עם משקל עודף נתקל בבריונות, המסר העקרי של התגובות יהיה: "אז תעשה משהו ותשתנה. זה בשליטתך".
(אגב, לפעמים זה נכון ולפעמים לא, ועדין: בריונות היא בריונות וקבלת השונה היא זהה).
סביר להניח שאילו הסרט היה עוסק בילד עם השמנת יתר, הסוף הטוב שלו היה שהילד מרזה.
נקודה למחשבה.
מסר חשוב נוסף בעיני שעולה מהסיפור הוא, שזה מה שיש ועם זה צריך לנצח.
וזה מסר שחשוב להעביר לכל אחד ואחת מילדינו (והיי- גם לעצמינו!!!).
בלי קשר למראה שלנו, בלי קשר לחולשות (ואולי אפילו בזכותן?!)
עם קשר לחוזקות, ליכולות, למתנות לאהבה שבנו
ככה אנחנו צריכים להתנהל בעולם.
מה דעתכם?