מתחילים דיאטה כבר בגיל שנה וחצי

אתמול פורסמה בידיעות אחרונות הידיעה

המצמררת על כך שהורים מתחילים לילדים דיאטות

החל מגיל 4.

לינק לכתבה: ממש פה.

אז יש לי חדשות עבורכם:

זה מתחיל עוד בגיל שנה וחצי.

המחשבות והפחד שהילד יהיה שמן,

מתחילות לפעמים אפילו לפני ההריון.

לא פעם אמרה לי אמא: שמחתי כשנולד לי בן,

כך יקטן הסיכוי שאעביר לו את התסביכים שלי.

הרבה צקצוקים שמעתי מאז שפורסמה הכתבה:

"הורים פסיכים", "הורים לא ראויים",

"הורים שמשליכים את התסביכים שלהם על הילדים שלהם", "הורים מתעללים"...

יחד עם קולות שטוענים שהיי!

אי אפשר להתעלם! הילדים באמת משמינים, מה עושים?

כאחת שכבר 18 שנים כמעט פוגשת הורים,

אני יכולה לחתום לך,

שרובם ככולם אוהבים מאד את הילדים שלהם.

ויותר מזה, האהבה שלהם אליהם היא זו שמביאה אותם להגיב כך,

מתוך רצון להגן ולשמור עליהם.

ומה הפלא?

כשכל שני וחמישי עולה כותרת אחרת שמתארת את "המגיפה",

את הצורך ב"מלחמה" בהשמנה,

כשרופאים מרשים לעצמם להעליב ולנזוף בהורים (מול הילד, בטח),

כשכל אדם ברחוב מרגיש בנוח להעיר,

כשהמדריך בחוג, המורה לספורט בביה"ס, השכנה

וזה עוד לפני שדיברנו על המשפחה- כולם מזהירים ומלחיצים,

ברור שכל הורה ירצה ילד רזה.

בעיקר אם ההורה עצמו היה ילד שמן.

אם הוא עצמו עבר השפלה ודחיה.

הרי זה אך ברור שירצה למנוע עתיד כזה מילדיו.

ומצד שני?

שפע ממתקים שאנחנו, המבוגרים,

מגישים לילדים במו ידינו.

בכל מסיבת יום הולדת, קבלת שבת, חג, יום המאה, ל"ג בעומר,

יום חיסון, על התנהגות טובה, סתם כך לפינוק ואפילו בגני המשחקים.

ואוכל לא מזין שאנחנו מכינים כי זה הכי קל ואת זה הם הכי אוהבים...

דוגמניות דקיקות מציצות מכל פינה,

מודלים רזים בערוצי המדיה השונים,

מידות הבגדים מתכווצות

ובכל מקום עובר מסר שרק רזה הוא בריא,

יפה ומוצלח.

לא פשוט להיות הורה לילד שמן בחברה השמנופובית שלנו.

נכון, לפעמים בהחלט יש צורך בשינוי.

השאלות החשובות הן איך, מתי ואילו מסרים צריך להעביר לילד.

להעביר מסר ששמן זה רע,

להתייחס לאוכל כאל אויב ולאכילה כאל חטא,

זו דרך בטוחה לחיים אומללים,

של דימוי עצמי נמוך, שנאה עצמית, תחושת חוסר שליטה וכשלון מתמיד.

לעיתים קרובות גם של הפרעות אכילה.

הספרות המקצועית גם מוסיפה ומחזקת

שבטווח הארוך זו גם הדרך להשמנה.

אסור לגדל אותם לחיים של פחד מאוכל,

לחיפוש מתמיד אחר אישורים חיצוניים למותר ואסור,

אסור שיגדלו בידיעה שהם כישלון,

שהם מאכזבים (את עצמם ואת הדמויות המשמעותיות שלהם),

ושהמספר מכתיב את מידת ההצלחה שלהם ואת מצב הרוח.

חשוב תמיד תמיד להעביר לילד מסר שהוא אהוב ורצוי בדיוק איך שהוא,

שהוא יכול להיות מוצלח ומאושר ללא שום קשר למשקל גופו.

כן צריך לבנות עבור הילדים סביבה מיטיבה מבחינה תזונתית ורגשית,

ללמד ילדים להתנהל נכון בתוך השפע הקיים,

ללמד אותם הקשבה פנימה לגופם,

לזהות רעב ושובע (ואת כל שלל התחושות והרגשות),

להבין איזה אוכל עושה להם נעים ואיזה פחות,

למה הם בוחרים לאכול ומתי הם מחליטים להפסיק.

לשמור על יחסי אמון עמם וערוצי תקשורת פתוחים,

לכבד אותם ולכוון אותם בכבוד בנפתולי החיים.

להבין שכמונו בדיוק,

הם אוכלים משלל סיבות,

ושבכלל לא כמונו, הם פחות בשלים ומנוסים, יותר רכים, תמימים וחסרי יכולת לדחות סיפוקים.

לחזור ולהסתכל להם בעיניים.

לא על הבטן ולא בצלחת.

אם גם אתם חוששים להעביר את התסביכים שלכם לילדים,

אם נושא המשקל של הילדים מלחיץ ומטריד אתכם,

אם שמתם לב שהמבט גולש לו יותר ויותר אל כיוון הבטן-

עצרו וגשו לייעוץ.

#ביקורת #ילדשמן #דיאטהלתינוק #עונש #דימויגוף