על שובע וסיפוק בהשמנת ילדים

תחושת שובע לרוב מתוארת כתחושה פיסיולוגית,

המגיעה בעקבות אכילה מספקת:

לחץ על דפנות הקיבה, רמות סוכר בדם, הפרשת הורמונים רלוונטיים= איתות למוח שזהו, מספיק.

שובע.

עם זאת,

חשוב לזכור,

שאכילה היא הרבה יותר מאשר "רק" מעלימה רעב

ושלעיתים קרובות יש לה תפקידים נוספים

והיא מעוררת שלל תחושות.

האמת היא,

שלרוב,

כדי להפסיק לאכול,

צריך להיות מסופקים ולא רק שבעים.

תחושת הסיפוק הזו (הספיק לי)

מגיעה גם בעקבות תחושת הנאה מהאכילה,

כשהאוכל הוא בדיוק מה שאני אוהבת

ומה שאני זקוקה לו באותו רגע.

גם מבחינת ההרכב וגם מבחינת הכמות.

זו אחת הסיבות לכך,

שכשנמצאים בדיאטה,

לא תמיד מסופקים מהאוכל

(בעיקר אם הסיפור שאני מספרת לעצמי הוא שזה מה שאני צריכה,

ושלרוב זה לא יהיה מה שאני רוצה).

כשמנסים לצמצם את האכילה של הילדים,

או לבחור עבורם אוכל שבעינינו הוא הנכון יותר עבורם,

לעיתים נפספס את הצורך שלהם.

את מה שעושה להם ככ טוב,

ו"סוגר להם את הפינה".

ואז הם לא יהיו מסופקים

ויחפשו אוכל עוד ועוד.

מאד חשוב, כהורים,

לקחת מדי פעם את עמדת המתבונן,

ולהבין מה הילד שלי אוהב ולמה הוא זקוק

בכל אחד מהרגעים.

יש ילדים שבשר עושה להם את זה:

מנה של סטייק טוב יחד עם סלט= ארוחה מצויינת.

יש כאלה שללא פחמימה לא ירגישו שהם אכלו.

יש כאלה שממתק טעים יספק אותם גם בכמות קטנה

כהוא מוגש להם ברגע הנכון

ויש כאלה שצריכים אוכל חם

או כוס משקה

כדי שיספיק להם.

כשהאוכל מגיע באופן מדוייק,

לרוב צריך יהיה ממנו כמות סבירה

כדי להגיע לסיפוק.

מה דעתכם?

האם אתם יודעים מה מספק *אתכם*?

למה אתם עצמיכם זקוקים בכל רגע?

האם אתם יודעים לזהות מהו האוכל המתאים לילדים שלכם?

האם הם יודעים להגיד לכם למה הם זקוקים?

האם אתם מקשיבים למה שהם אומרים לכם?

#שובע #אכילהרגשית #אוכלטעים #אכילהמודעת