למה כן?
כי ממתקים זה כיף.
כי כשזה חלק מהבית, עובר מסר מסויים: זה חלק מהחיים שלנו ובכלל.
כי כשרוצים זה נגיש.
כי לעומת יציאה למכולת או לסופר כשרוצים ממתק, השפע בבית מצומצם משמעותית.
כי זו הזדמנות לתרגול בחירה מתוך שפע מצומצם יחסית ודחיית סיפוקים.
למה לא?
כי ממתקים מיותרים מבחינה תזונתית.
כי לעיתים קרובות מדי ילדים מקבלים ממתקים מחוץ לבית, אכילה נוספת בבית, מגדילה את כמות הסוכר, הנתרן והשומן באופן משמעותי.
כי לפעמים היא עלולה לגרום להתעסקות עודפת של הילדים: יודעים שזה שם ולא נרגעים עד שזה נגמר.
כי אם הילדים נמצאים לבד בבית, הם עלולים לאכול בכמות לא מבוקרת.
כי לפעמים ההורים והילדים כבר שקועים בתוך מאבק כוחות סביב נושא האוכל בכלל והממתקים
בפרט. במצבים האלה, המצאותה של מגירה כזו בבית רק תגביר את הלחץ, ההערות ומאבק הכוחות. בדרך כלל כתוצאה ממצב כזה, הילדים יחפשו יותר וגם יאכלו יותר.
מתי זה יעבוד?
כשבאמת באמת פחות משנה לי, כהורה, מה הילדים יבחרו ממנה וכמה:
כשההורה לחוץ ומודאג ובודק כל ביס שהילד מכניס לפה, או מעיר על כל פעם שניגש למגירה, הילדים ברוב המקרים באמת יתעסקו יותר בממתקים, יחפשו אותם באופן תדיר ויעדיפו לאכול מהם בעיקר כשנמצאים לבד בבית.
אכילה נורמלית היא אכילה, שבין היתר כוללת גם אכילה מיותרת סתם כי טעים, או כי מתחשק.
על כן חשוב לבחון התנהלות כזו בפרספקטיבה של זמן: האם ההתעסקות הגדולה בממתקים היא זמנית?
לעיתים קרובות עשויים להיות ימים בהם יאכלו יותר, אבל יאזנו באופן טבעי בימים אחרים.
אם נבהלים מכך שהם בוחרים באופן לא מאוזן לאורך יום או יומיים (ולפעמים שבוע), אם מעירים או נועצים מבט בכל פעם שהם ניגשים להוציא משם משהו, גם אם "רק" מסבים את תשומת ליבם לכך שכבר אכלו היום משהו ועכשיו זה זמן לירקות- מכניסים פה קולות מבלבלים ומפריעים.
כשיש אורך רוח לבחון את ההתנהלות שלהם מולה לאורך זמן, לא רק נקודתית, כשההורים סומכים על יכולת הבחירה והויסות של הילדים, כשבבית יש שפע מזון איכותי וזמין באופן קבוע, מגירה כזו עשויה להיות חיובית.
אני ממליצה לבחור אילו ממתקים אתם מכניסים הביתה: בחרו כאלה שפחות משנה להם שהילדים יאכלו מהם. לכל משפחה יש את הקווים האדומים שלה. בין אם זה בחירה של ממתקים ללא צבעי מאכל מלאכותיים, ללא חטיפים מלוחים וכדומה.
האם אני אומרת שאם יש מגירה כזו, פירוש הדבר הוא לא להציב כלל גבולות, ולאפשר לילדים לבחור משם כאוות נפשם?
אז בגדול, כן.
בעצם הכנסתה כחלק אינטגרלי מהבית, הכנסנו את הממתקים האלה למגרש המשחקים הטבעי של הילדים.
ע"י מודלינג, ארגון ושיקופים נכונים, ניתן להעביר לילדים מסרים משמעותיים לגבי ההתנהלות מול השפע הזה.
האם העובדה שאין בבית ממתקים תגרום לילדים בהכרח לחפש יותר בחוץ?
ממש לא תמיד.
יש משפחות בהם יש שפע של ממתקים בבית ועדין הילדים יאכלו מהם בכמות גדולה מדי ויתעסקו בהם המון, בבית ומחוצה לו.
מאידך יש בתים בהם אין ממתקים בכלל, והילדים לא יחפשו ולא יזדקקו להם אפילו.
למה?
קודם כל האישיות של הילד והצורך האישי שלו.
גם יכולת דחיית הסיפוקים שלו היא חשובה ומידת הויסות שלו מבחינה רגשית ותחושתית.
אבל בעיקר האנרגיה שקיימת בבית סביב הנושא: אם זה נחשב מאכל אסור/ מסוכן/ שיש מאד להזהר ממנו, אם תהיה התעסקות רבה סביב הנושא, הילדים ירגישו בזה, וסביר שגם יחפשו יותר.
כשמדברים יותר מדי על הנושא, כשמעבירים לילדים מסר ש"סומכים עליהם אבל...", אלה עלולים דווקא ליצור את המציאות הלא רצויה, שהיא התעסקות עודפת בממתקים ואכילת יתר.