אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יסבלו.
אנחנו רוצים לראות אותם מאושרים, בריאים ומגשימים את עצמם. אנחנו רוצים לראות אותם מוקפים בחברים (לא חייבים המונים. אפשר גם כמה בודדים).
אבל אם הילד לא רזה, צפה ועולה לה מיד חרדה: הילד שלי יסבול. הוא יהיה דחוי. הרי אף אחד לא רוצה להיות עם ילד שמן. יש עליהם המון סטיגמות. ילדים הם, כידוע, רעים. ילעגו לו והוא ייפגע. ואני כל כך רוצה לשמור עליו!
ואז מתחילים נסיונות השינוי.
שינוי של הילד: מנסים לגרום לו לאכול אחרת, לעשות יותר פעילות הכל כדי שירזה ויימלט מהגורל הממתין לו.
רגע לפני שאמשיך אציין ואומר: אני בעד שינויים. בעיקר אם יש בהם צורך. כן חשוב לבחון כיצד אוכלים בבית, מהי מידת הפעילות היומית ומהן מערכות היחסים מול האוכל בבית.
אבל מה לעשות, שלפעמים המשקל של הילדים הוא בדיוק כזה הנכון להם?
אפילו אם הם לא רזים, או אם יש להם מבנה כזה עם בטן גדולה או ירכיים רחבות? אפילו אם הם שוקלים יותר מהחברים שלהם ומאחים שלהם ומבני הדודים שלהם? לפעמים זה פשוט הם. וגם אם יש מקום לשינוי ושיפור- זה תהליך שלוקח זמן.
ומה בינתיים? למדו את הילדים שהם נראים בדיוק כפי שהם אמורים להיראות. שזה בסדר.
שאתם אוהבים ומקבלים אותם בדיוק בדיוק כפי שהם. ושאם זה לא מוצא חן בעיני מישהו- זה עניין של אותו מישהו בלבד.
כי הרי זה לא באמת קשור במשקל, או במראה חיצוני: ישנם המון (!!) ילדים לא רזים, אהודים ואהובים ומוקפים בחברים, עם ביטחון עצמי בשמיים. שאם מעירים להם זה עובר לידם, או שזה נוגע- אבל לא שוקע. ולעומתם יש המון ילדים רזים דחויים וחסרי ביטחון, שמפרשים כל הערה כביקורת הרסנית.
למדו אותם שההתנהלות שלהם בעולם אינה צריכה להיות תלויה בביקורת מן החוץ. אלא ברצונות שלהם.
למדו אותם שבכוחם להשפיע ולשנות, לבחור נכון ולהיות מאושרים ללא כל קשר למראה שלהם (משקל/ גובה/ נמשים או צבע שיער).
ואם אתם עצמיכם באמת באמת תקבלו את הילדים שלכם בדיוק בדיוק כמו שהם, הם ירגישו בזה ויפנימו את זה.
וזה יהיה המסר שהם יעבירו הלאה, לחברים שלהם. לסביבה. ואם זה מרגיש לכם קשה, כי אתם לא מצליחים באמת להירגע ולקבל אותם ככה, או שאתם חושבים שכן יש מקום לשינוי- פנו לקבל ייעוץ.