חיפוש
  • ורד יפה חאיק

מה עושים עם ילדה שרוצה לאכול בלי סוף?


שאלה: הילדה ציינה בפני מספר פעמים לאחרונה כמה היא נהנית לאכול. היא אוכלת כמויות די גדולות וממשיכה לקחת עוד ועוד ומסבירה לי שהיא פשוט נהנית מהטעם ומהאכילה. אם כולם כבר סיימו לאכול, ומתחילים כבר לפנות את השולחן, היא עוד לוקחת עוד טיפה, עוד כפית, או קצת על האצבע…). אין כאן קשר לרעב לדעתי.
יש דרך טובה/נכונה להרגיע את הדחף בלי להשתלט עליה יותר מדי? איך להתנהל עם האכילה הזו שלה? איך להגיב?
תשובה: ישנם ילדים ש’טורפים את העולם’, ועל הדרך גם אוכל.
כאלה מלאי שמחת חיים, שחלק ממנה מתבטאת גם באכילה.
לפעמים חוש הטעם יהיה הדומיננטי. בכל מקרה, אני חושבת שזה מקסים שהילדה מודעת לכך ואומרת את זה.
זה לחלוטין לא מובן מאליו.
אחד הדברים הכי חשובים הוא לנרמל את זה, להגיד לה שהיא צודקת.
שאוכל הוא אכן מאד טעים ומאד מהנה.
אם גם אתם כאלה בעצמיכם, אין טוב מלשתף אותה גם בכך. אחד הדגשים בתהליך נכון הוא השיח סביב הנושא,
לא להבהל מהצהרות כאלה. זה אחלה פתח לשיחה על הנאה.
ממה עוד היא נהנית?
מה ההבדל בין ההנאות השונות?
לשקף לה שהיא משתמשת באוכל למטרות אחרות מ’לשבוע’. אם כבר דובר ביניכם ובין הילדה על נושא של
הקשר שבין אכילת יתר והשמנה,
זו גם הזדמנות לחבר בין הנושאים:
זה נכון שהאכילה היא מהנה, אבל כשאוכלים מעבר לתחושת השובע,
זה כבר "דלק מיותר".
הצפה של הקונפליקט.
זה הרי נורמלי והגיוני לאכול רק מתוך הנאה.
אבל כשזה קורה לעיתים קרובות מדי, יש לכך מחיר.
לא טוב ולא רע. פשוט מחיר. לגבי האכילה שלה בסיום הארוחה-
חשוב לשים לב: האם זה דפוס שחוזר על עצמו בכל ארוחה?
אם כן יכולים להיות לכך מגוון סיבות: 1. חוסר רצון לסיים את הארוחה,
מאיזושהי סיבה.
למשל בכדי לדחות את השלב הבא (הכנת שיעורי בית/ שינה….).
ייתכן שהיא ילדה שמתקשה לסיים.
ואז רצוי להזכיר לה שהארוחה תסתיים בקרוב, שלא תהיה לה הפתעה.
כמו כן להזכיר לה מהי ה’הנאה’ הבאה שמחכה לה
(מקלחת? סיפור לפני השינה? פגישה עם חברה? תכנית טלוויזיה?).
באופן כללי, בעיקר אם זו ילדה בוגרת יותר, בעיני עדיף פשוט להתעלם מזה. 2. אימפולסיביות
אם היא ילדה שנוגעת בכל דבר, או טועמת כל דבר,
אז זה יהיה דפוס שנראה גם בתחומים אחרים ולא בהכרח רק באוכל.
במקרה הזה השיח כולו יהיה על נושא האימפולסיביות
ועל התחושות שזה מעורר בנו (תסכול/ קושי…).
חשוב שזה ייעשה מתוך הבנה שהילדה לא עושה דווקא.
וגם להגיד לה את זה. זה משחרר.
אבל כן לשקף את ההתנהגות כי חשוב שתלמד
להתמודד ולנהל את האימפולסיביות הזו. 3. הרגל/ חיקוי
האם עוד מבני המשפחה מתנהגים ככה?
לפעמים זה פשוט זה….ואז לא רק היא במרכז…. אם זו התנהגות שמופיעה רק מדי פעם, ולא בכל ארוחה, כדאי לשים לב מה שונה בארוחה הזו: האם הוגש מאכל אהוב במיוחד? אולי הגיעה רעבה יותר מבד”כ?
חשוב מאד לא לשדר לילדה שזו התנהגות "רעה".
לא להאשים אותה או לחבר את זה
ל’חוסר כוח רצון’, לכך שהיא ‘לא רוצה מספיק’. זה באמת קשה להתאפק. גם להמון מבוגרים.
אפשר כן לנסות לשאול אותה, מה היא חושבת על זה? האם זו התנהגות בעייתית לדעתה? האם הייתה רוצה לשנות אותה? אם כן, איך אתם, ההורים, יכולים לעזור לה? אם בכלל…
מה דעתכם? אשמח לשמוע הגיגים, מחשבות, רעיונות נוספים על ההתמודדות שלכם, וכמובן להתייחס ולענות לשאלות - כאן בתגובות למטה.

#טיפולבהשמנתילדים

0 צפיות

מייל: veredyaffe@hotmail.com  ‏ טלפון: 052-396-0128  

© כל הזכויות שמורות לורד יפה חאיק 2017

wix - בניית אתרים - עדי ליניאל

טיפול בהשמנת ילדים - ורד יפה חאיק