עולמם הרגשי של הורים לילדים עם השמנה

כשמטפלים בהשמנת ילדים, כמעט תמיד נתייחס למצב הרגשי של הילדים. נהיה רגישים אליו וננסה להבין כיצד הוא משפיע על האכילה של הילדים. פחות נותנים את הדעת על עולמם הרגשי של הורים לילדים עם השמנה, אשר מתאפיין בעומס רגשי משמעותי, תחושות אשמה, בושה, דאגה, ולעיתים חוסר אונים. הם מדווחים על קושי בהתמודדות עם הסטיגמה החברתית סביב ההשמנה בילדים, תחושת אחריות אישית ואף האשמה עצמית בנוגע למצב הילד, ולעיתים גם קושי בקבלת המצב או בהכרה בו. רגשות אלו עלולים להוביל לירידה באיכות החיים הנפשית של ההורים, לרבות חרדה, דיכאון, ולחץ מתמשך.

הורים חווים לעיתים קרובות קונפליקט בין הרצון להגן על הילד לבין הצורך להתמודד עם בעיות בריאותיות והתנהגותיות, ולעיתים מתמודדים עם תגובות שליליות מהסביבה או מהמערכת הרפואית, כולל שיפוטיות או חוסר אמפתיה. לפי הנחיות האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (American Academy of Pediatrics), יש להכיר בכך שהורים עלולים להרגיש אשמה או בושה כאשר עוסקים בנושא ההשמנה של ילדם, ויש להקפיד על תקשורת תומכת ולא שיפוטית.

בנוסף, מחקרים מצביעים על כך שהורים לילדים עם השמנה חווים לעיתים קרובות ירידה באיכות החיים הנפשית בהשוואה להורים לילדים במשקל תקין, במיוחד כאשר קיימת תחושת חוסר שליטה או חוסר מסוגלות לשנות את המצב.

חיזוק תחושת המסוגלות ההורית (self-efficacy) ותמיכה קבוצתית עשויים להקל על ההתמודדות הרגשית ולשפר את התפקוד המשפחתי. תמיכה זו מומלצת בעיקר להורים עם מצוקה נפשית קיימת (כגון דיכאון או חרדה), קונפליקט משפחתי סביב הנושא (למשל גישות שונות לנושא בין שני ההורים), הורים עם רמות גבוהות של השקעה רגשית או דאגה מוגזמת למשקל הילד, הורים אשר בעצמם מתמודדים עם הפרעות אכילה או התנהגויות אכילה בעייתיות, והורים עם רקע של מחלות נפש במשפחה.

הורים עם סימפטומים של דיכאון וחרדה נמצאים בסיכון מוגבר לקשיים רגשיים, והשפעתם ניכרת גם על תפקוד המשפחה ועל דפוסי האכילה של הילד. בנוסף, לפי הנחיות ה-Endocrine Society, קונפליקט משפחתי, אינטראקציות שליליות סביב הארוחות, ומצוקה אימהית מהווים גורמי סיכון משמעותיים למצוקה רגשית אצל ההורים. התעסקות מוגזמת במשקל הילד (overinvestment) קשורה גם היא לפגיעה בתפקוד ההורי והמשפחתי.

הורים לילדים עם הפרעות באכילה (כגון אכילה בסתר או אכילה רגשית) מדווחים על רמות גבוהות יותר של פגיעה רגשית ותפקודית. כמו כן, הורים לילדים עם רקע משפחתי של מחלות נפש נמצאים בסיכון מוגבר לירידה באיכות החיים הרגשית. לבסוף, מצוקה נפשית אימהית, במיוחד כאשר היא מלווה במדד מסת גוף גבוה של האם, מהווה מנבא משמעותי למצוקה רגשית אצל הילד והאם גם יחד.

תמיכה מקצועית מפחיתה את רמת הקשיים הרגשיים של הורים לילדים עם השמנה באמצעות שיפור תחושת המסוגלות ההורית, הפחתת מצוקה נפשית, והקניית כלים להתמודדות עם אתגרים יומיומיים. התערבויות קבוצתיות או פרטניות הכוללות הדרכה הורית, תמיכה רגשית, ושיתוף בקשיים עם אנשי מקצוע ועם הורים נוספים, נמצאו כמסייעות להורים להתמודד עם תחושות אשמה, בושה, בדידות וסטיגמה חברתית, ומקדמות שינוי התנהגותי חיובי במשפחה.

ההנחיות של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מדגישות כי מעורבות מקצועית, הכוללת העצמה הורית, פיתוח מיומנויות תקשורת, והפחתת שיפוטיות, תורמת לשיפור איכות החיים הנפשית של ההורים ולשיפור היחסים המשפחתיים. בנוסף, טיפול מקצועי מובנה נמצא כמפחית סימפטומים של דיכאון וחרדה בקרב הורים, במיוחד כאשר מדובר בהורים עם רמות מצוקה גבוהות מלכתחילה.

הקניית כלים מעשיים, תמיכה קבוצתית, ושיח פתוח עם אנשי מקצוע, מאפשרים להורים להתמודד טוב יותר עם האתגרים הרגשיים הכרוכים בגידול ילד עם השמנה, ומפחיתים את תחושת הבדידות והעומס הנפשי.

התערבות מקצועית לא מתאימה בקרב הורים לילדים עם השמנה עלולה להתבטא בהגברת תחושות אשמה, בושה, מצוקה נפשית, והימנעות מהמשך טיפול. התערבות שאינה רגישה לסטיגמה סביב משקל, או שמעבירה מסרים שיפוטיים או מאשימים, עלולה להוביל להחמרה במצב הרגשי של ההורים ואף לפגיעה בקשר עם הילד ולפגיעה באמון במערכת הבריאות. האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מדגישה כי הטיות משקל מצד אנשי מקצוע, שיח לא מותאם או שימוש בשפה פוגענית, עלולים לגרום להורים להרגיש אשמים או מואשמים, ולהוביל לירידה בפנייה לעזרה רפואית ולפגיעה באיכות החיים של המשפחה.

סוגי התערבות מקצועית שנחשבים לפחות מתאימים להורים לילדים עם השמנה הן התערבויות דלות-עצימות, התערבויות שאינן כוללות מעורבות משפחתית. התערבויות אלו מראות השפעה מוגבלת על רווחה רגשית של ההורים ועל תוצאות BMI, בהשוואה להתערבויות משפחתיות הכוללות צוות רב מקצועי או אינטנסיביות יותר.

גישות המתמקדות באופן צר בירידה במשקל, עושות שימוש בשפה סטיגמטית, או שאינן מתייחסות לגורמים פסיכוסוציאליים ולדינמיקה משפחתית, עלולות להחמיר תחושות אשמה, בושה או סטיגמה אצל ההורים, ולהשפיע לרעה על מערכת היחסים עם הילד.

התערבויות מינימליות, שאינן כוללות תמיכה רגשית, העצמה הורית או קבלת החלטות משותפת, פחות יעילות בשיפור מדדים רגשיים אצל ההורים ועלולות להחמיץ חסמים מהותיים לשינוי.

בנוסף, התערבויות שמבוססות על דיאטות מגבילות או מסרים נוקשים עלולות להחמיר דפוסי אכילה לא בריאים, לעודד התנהגויות אכילה מופרעות, ולהגביר קונפליקט משפחתי ומצוקה רגשית. קיימת גם סכנה להחמרה של סטיגמה פנימית (internalized weight bias), אשר ידועה כמחמירה תסמינים של דיכאון וחרדה ופוגעת ביכולת ההורים והילדים להיעזר בטיפול

לכן, ההנחיות של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ממליצות על גישה אמפתית, לא שיפוטית, תוך שימוש בשפה ניטרלית, והימנעות מהטלת אשמה או סטיגמטיזציה.

בנימה אישית: סקירת הספרות הזו רק הוכיחה לי את החשיבות בהתערבות רחבה, הכוללת התייחסות להיבטים הרגשיים, בנוסף להיבטים הרגשיים, ההתנהגותיים והתזונתיים בטיפול בהשמנת ילדים.

שמחה לבשר, שמרכז "מסתכלים לילדים בעיניים במקום על הבטן" נותן בדיוק את זה (והוא כבר נותן מענה מקצועי לכל הנ"ל יותר מ 15 שנים...).

צוות הדיאטניות מוכשר בכדי להתבונן על התמונה הרחבה (וכמובן לדעת להפנות לאנשי מקצוע מתאימים בעת הצורך, כן?).

תהליך הליווי הדיגיטלי מתייחס אף הוא לכל ההיבטים הללו, וכיום הוא גם כולל קהילה שהולכת ונבנית, בכדי לתת לכם ליווי מתמשך.