אתמול פורסמה בידיעות אחרונות הידיעה המצמררת על כך שהורים מתחילים לילדים דיאטות החל מגיל 4. לינק לכתבה: ממש פה. אז יש לי חדשות עבורכם: זה מתחיל עוד בגיל שנה וחצי. המחשבות והפחד שהילד יהיה שמן, מתחילות לפעמים אפילו לפני ההריון. לא פעם אמרה לי אמא: שמחתי כשנולד לי בן, כך יקטן הסיכוי שאעביר לו את התסביכים שלי. הרבה צקצוקים שמעתי מאז שפורסמה הכתבה: "הורים פסיכים", "הורים לא ראויים", "הורים שמשליכים את התסביכים שלהם על הילדים שלהם", "הורים מתעללים"... יחד עם קולות שטוענים שהיי! אי

אבסורד כזה: מצד אחד, יוצאים לגינה כדי להגביר פעילות גופנית, לתת לילדים להתרוצץ ומצד שני, כמויות הג’אנק שרצות שם, לפעמים משמעותיות ביותר, בעיקר אם זה משהו שקורה באופן יומיומי. מה עושים? 1. בודקים– עד כמה זה באמת משמעותי. לפעמים נדמה לנו שהילדים אוכלים שם הרבה, כשבפועל הכמות לא ממש עולה על חופן חטיף. אם זה המצב, עדיף לשחרר וזהו. 2. משחררים– אם גם ככה מערכת היחסים עם הילד סביב נושא האוכל, האכילה והמשקל היא טעונה, עדיף לוותר ולא להכנס בכלל לפינה הזו. לא לבקש מהילדים לוותר, לא לנה

הפחד הגדול ביותר של רוב ההורים, בעיקר של הורים לילדים עם עודף משקל- הוא שהילדים יהיו דחויים, שיסבלו מלעג. כך מראים המחקרים. בגלל הפחד הזה, חלק גדול מההורים, מתחיל לטפל בנושא המשקל: לוקחים את הילד לטיפולים, לדיאטניות, לקבוצות, לחוגי ספורט… חלק גדול מהטיפולים האלה, לא ממש מצליח. גם את זה מראים המחקרים. מה שקורה הוא דווקא הפוך: הילדים עוד משמינים. ולעיתים הם נפגעים. רגשית. הם ירגישו שהם מאכזבים את ההורים שלהם. מאכזבים את עצמם. לפעמים הם "סתם” ירגישו כישלון או אכזבה. מח