הפחד הגדול ביותר של רוב ההורים,בעיקר של הורים לילדים עם עודף משקל-הוא שהילדים יהיו דחויים, שיסבלו מלעג.כך מראים המחקרים.
בגלל הפחד הזה,חלק גדול מההורים,מתחיל לטפל בנושא המשקל:לוקחים את הילד לטיפולים,לדיאטניות, לקבוצות, לחוגי ספורט…
חלק גדול מהטיפולים האלה,לא ממש מצליח.
גם את זה מראים המחקרים.
מה שקורה הוא דווקא הפוך:הילדים עוד משמינים.
ולעיתים הם נפגעים. רגשית.הם ירגישו שהם מאכזבים את ההורים שלהם.
מאכזבים את עצמם.
לפעמים הם "סתם” ירגישו כישלון או אכזבה.
מחקרים גם מראים שחלק גדול מהדימוי העצמי של הילדיםדווקא מתעצב בבית:היחס שמקבלים מההורים.
אם יקבלו יחס של כבוד ואהבה ללא תנאי,או אהבה שתלויה בדבר:"אם רק תהיה קצת יותר רזה…אז תהיה מושלם".
(כמובן!!!!! שבדרך כללהמסרים הללו אינם מילולייםוהם כלל אינם מודעים.
כולנו הורים טובים לילדים שלנו.כולנו רוצים את הטוב ביותר עבורם.בזה אין ספק.
אך לפעמים הדרך הנבחרתדווקא מביאה את המציאותממנה אנחנו הכי פוחדים).
ואז מצאתי את התמונה הזו,שמתארת כל כך יפהאת האופן בו עלינו ההורים לפעול,גם אם אנחנו רוצים שהילד שלנו ירזה.
שלב ראשון:לדאוג לצרכים הפיסיולוגיים שלו- לאוכל בריא ומזיןלתדירות ארוחות נכונה,לסביבת אכילה בריאה,למספיק שעות שינהולשלל הזמנויות לפעילות גופנית איכותית.
שלב שני:תחושת ביטחון-ביטחון בתפקידינו כהורים לספק לו את צרכיו,ביטחון בכך שהאוכל נמצא ויגיע,ביטחון ביכולותיו הגופניות,ביטחון בקשר שלו עם גופו…
שלב שלישי:תחושת השייכות-אהבתינו אליו ללא תנאי,בטח ללא קשר למשקל או לניראות חיצונית.מקומו כחלק ממשפחה מצומצמת ומורחבת,ולסייע לו, במידת הצורך, להשתלב מבחינה חברתית.
שלב רביעי:הערכה עצמית-כאשר תחושת השייכות מתקיימת באופן מיטיב,יכול הילד לחוש חשוב ומשמעותי.
הוא יכבד את סביבתו ואת עצמוואז גם יכיר ביכולותיוהרגשיות והגופניות,ויהיה מסוגל לממש את הפוטנציאל שלו באופן מירבי.
גם מבחינת ההקשבה לגופו,דיוק באכילה (בכמות ובאיכות המזון שיבחר),גם מבחינת ההקשבה החוצה והפניות ללמידה,לבחינת ההרגלים שלו ולביסוס הרגלים חדשים ומקדמים.
רק אז יוכל להיות רגוע וספונטני,מחובר ליכולותיו ולרצונותיו האמיתיים-למוטיבציה הפנימית וליצירתיות שלו,ולעשות את השינוי עבור עצמו.
וזהו השלב החמישי של ביטוי עצמי.
רק כאשר כל אלה יתקיימו,יוכל להתרחש שינוי אמיתי,שינוי אשר יישמר לטווח הארוך.
רק בשלב הזההילד יצליח לאכול באופן שנכון עבורו,ואף לרזות,אם זה הדבר הנכון עבורו.
והתפקיד שלנו כהוריםהוא להבין את זה,ללמוד את צרכיו של הילד שלנווכך נצליח לטפל בבעיה האמיתית,ולא בסימפטום שלה.
(הרעיון מתוך הפוסט הזה: http://chasingyourfire.com/4-important-steps-towards-liber…/)
