ורד יפה חאיק
- 10 בדצמ׳ 2017
- זמן קריאה 3 דקות

השמנת ילדים - מה עושים בגן המשחקים?

השמנת ילדים - מה עושים בגן המשחקים?

אבסורד כזה:

מצד אחד, יוצאים לגינה כדי להגביר פעילות גופנית,

לתת לילדים להתרוצץ

ומצד שני,

כמויות הג’אנק שרצות שם, לפעמים משמעותיות ביותר,

בעיקר אם זה משהו שקורה באופן יומיומי.

מה עושים?

1. בודקים– עד כמה זה באמת משמעותי.

לפעמים נדמה לנו שהילדים אוכלים שם הרבה,

כשבפועל הכמות לא ממש עולה על חופן חטיף.

אם זה המצב, עדיף לשחרר וזהו.

2. משחררים–

אם גם ככה מערכת היחסים עם הילד סביב נושא האוכל,

האכילה והמשקל היא טעונה,

עדיף לוותר ולא להכנס בכלל לפינה הזו.

לא לבקש מהילדים לוותר,

לא לנהל איתם שיחות על הממתקים האלה,

לא צפות מהם לוותר.

עזבו את זה וזהו.

עד כמה שזה אולי בעייתי, זה זמני ועדיף, לפחות כרגע,

להתמקד בסיטואציות עליהן יש לנו יותר שליטה.

3. דואגים לארוחת ביניים

לפני היציאה לגינה, משהו מזין,

משביע ושאינו חטיף: פה אני מציעה לבדוק.

יש ילדים שאם יגיעו שבעים,

הג’אנק שם פחות יעניין אותם.

יש כאלה שזה ממש לא ישנה להם.

אפשר לעשות בדיקה:

לצאת אחרי ארוחה ולצאת ללא ארוחה

ולבחון את ההתנהלות של הילדים שם.

לא תמיד חייבים לקחת בכלל משהו לגינה.

אפילו לא ירקות או פירות.

זה מסר בעייתי אם אנחנו מסתכלים על הטווח הארוך.

סה”כ יוצאים לשעה בגן המשחקים,

למה צריך לקחת אוכל בכלל?

כמובן שאם זה נופל על שעה של ארוחת ביניים,

או אם הילדים חוזרים ממסגרות והם רעבים,

יש בהחלט מקום לקחת משהו.

אבל רק כי כולם מביאים, זו לא סיבה טובה.

לפחות לא באופן עקבי.

4. מגייסים– אם אתם מכירים את רוב ההורים שמגיעים,

ולדעתכם הם באותו ראש כמוכם,

אפשר לנסות לדבר איתם.

לפחות לגייס עוד הורה או שניים

ולבדוק הלך רוח.

אולי יש עוד הורים מתוסכלים כמוכם?

בלי קשר למשקל הילד, אגב.

כך אפשר יהיה להתחיל לבנות

איזושהי קבוצת כוח שתיתן טון קצת אחר.

אפשר גם לתלות מודעות נחמדות שמעודדות בריאות,

או אם יש לוח מודעות, לתלות איזושהי כתבה בנושא.

בעייתיות אפשרית:

הציבור היום מאד רגיש ל’כפייה’.

רוב האנשים גם לא ממש יודעים מה לעשות

עם רגשות האשמה שלהם,

או שבאמת לא אכפת להם שהילדים שלהם יאכלו ממתקים בגינה.

התערבות כזו עלולה לגרום לתגובה הפוכה.

בעיקר אם כן יש עניין של השמנה,

אז הם יעשו 1+1 ומכאן הדרך לשיימינג עלולה להיות קצרה.

5. מסיחים– להסיח את דעת הילד,

אפשרי בעיקר בגילאים צעירים יותר.

אח”כ זה באמת קשה עד בלתי אפשרי.

אפשר לדאוג להביא משחקים אטרקטיביים במיוחד,

חומרי יצירה וכו’.

אבל תכלס, זה לא אפשרי לאורך זמן.

6. מדברים– לדבר עם הילד,

רק אם מע’ היחסים ביניכם מאפשרת את זה (ראו ערך סעיף 2).

ואז הייתי רק משקפת מציאות.

לא מנחה, לא דורשת לא מבקשת.

משקפת: המצב הוא שבכל יום

אנחנו יוצאים לגינה ובכל יום יש שם המון ממתקים.

זה מאד מפתה, אני יודעת.

הבעיה שכשזה הופך להיות משהו שקורה כל יום,

או כמעט כל יום, זה מצטבר והופך למאד מאד לא בריא.

(אם נושא המשקל כבר נדון ביניכם

אפשר לשלב גם את זה. אבל מאד ברגישות ובזהירות).

בעיקר אם אוכלים גם חטיף/ ממתק אחר באותו יום…

ואז אפשר לשאול את הילד מה דעתו?

מה הוא מציע? לפתוח דיאלוג.