דיאטה, מה המילה מעוררת בכם?
נסו לחשוב רגע, לפני שאתם ממשיכים לקרוא.
איזו תחושה מתעוררת בכם? נעימה או לא? כיווץ או התרחבות?
בד"כ כשמדברים על "דיאטה", המחשבות הראשונות שעולות הן של "מה לא":
מה צריך להוציא מהתפריט, ממה צריך להמנע. מה "אסור".
ברוב המקרים, זה גורם לתחושת כיווץ לא נעימה.
לרוב יעלו תחושות יאוש, תסכול, כעס וכדומה.
עזבו את זה שתת המודע שלנו לא ממש שומע "לא" ושלילה, כך שבעצם בכל פעם שאני אומרת לעצמי: "אסור שוקולד" או "די עם השוקולד", באופן פרדוקסלי אני דווקא גורמת לעצמי לחשוב על שוקולד והרבה.
וזו תודעת חסר.
ההיפך משפע.
זו אחת הסיבות לכך שקשה לנו להתמיד באופן ההתנהלות הזה ואופן החשיבה הזה לאורך זמן.
ידוע גם שהגוף מגיב הורמונלית לסטרס ה"אסור",
חוץ מזה שיש לנו שאיפה לנוחות.
מה כן?
במקום לחשוב "מה לא", חשבו "מה כן".
"מה עוד".
"איך אני יכולה להגדיל את המגוון?". "אילו דברים חדשים אני יכולה לנסות"?
כך שלמשל, אם ארוחת הבוקר היא תמיד דגני בוקר, ואני רוצה לשנות את זה, במקום להגיד: אני מפסיקה עם דגני בוקר, או אסור יותר דגני בוקר, אפשר לחשוב מה עוד אפשר להציע במקום ו/או בנוסף לאלה.
אם אני רוצה שהילד יקח ממרחים נוספים בכריך מלמד שוקולד, אז במקום להכריז: אסור יותר שוקולד, אפשר לחשוב יחד מה עוד אפשר בכריך.
אפילו אם נוריד את השוקולד ל3 פעמים בשבוע במקום כל יום, זה הישג.
אם אני רוצה שהילד יאכל עוד משהו חץ מפסטה בארוחת הערב, אני יכולה לחשוב (ורצוי יחד איתו, כמובן) מה עוד אפשר להגיש בנוסף לפסטה או במקומה.
תודעת חסר מתקיימת גם כשאני מגבילה את הילדים שלי.
כך הם יחושו עוד יותר מבולבלים אל מול ה"יש", והאכילה שלהם שם עלולה להיות חסרת שליטה.
תודעת שפע היא גם לאכול מה שבא לי, כשבא לי,
ולדעת שלפעמים זה גם בסדר לעצור את עצמי, כי תמיד יהיה.
חשוב לדעת להשתמש בשפע (המבורך) לטובתינו.
לתרגל התנהלות וחשיבה של שפע ולא של מחסור.
זו התנהלות נעימה בהרבה ויעילה משמעותית גם לאורך זמן.
מה דעתכם??