אני מאד אוהבת את מודל חלוקת האחריות בהאכלה (כתבתי עליו בהרחבה- כאן): ההורים אחראים על מה שיש בבית, והילדים בוחרים מה לאכול, כמה ואם בכלל. רוב האחריות היא עלינו, ההורים. ואני קצת פנאטית בעניין הזה, כי אני באמת מאמינה שילדים צריכים להישאר ילדים. הם לא צריכים אחריות של מבוגרים, מחשבות וחשבונות של מבוגרים. הם לא צריכים לחשב אם הם אכלו היום מאוזן, אם הם צריכים לקזז כי אכלו היום יותר מדי שטויות, והם בכלל לא מסוגלים (תלוי בגיל, כמובן) לעשות התחשבנות לטווח ארוך: “אם אני רוצה להיות רזה בעוד חצי שנה, אני צריך לקזז עכשיו”. לא יעבוד. אבל, אני כן מאמינה בכל שאנחנו זורעים זרעים של ידע אצל הילדים שלנו. זה התפקיד שלנו, כהורים. בטח ובטח בעולם של שפע, בו אנו חיים. לכן, גם אם זה לא בהכרח עוזר בכאן ועכשיו, זה חשוב כדי לנהל שיח בוגר, אחראי ומלמד. לכן אני ממליצה להסביר. גם בסיס של תזונה נכונה (למה בכלל חשוב לאכול? להתייחס גם לאיכות וגם לכמות), גם תקשורת בסיסית עם הגוף (איך בכלל אני יודעת שאני רעבה? ואיך מרגיש השובע?), גם (ובעיקר) לשוחח על סיטואציות מיוחדות של התמודדות מול שפע (איך אני בוחרת- בסופר/ במסעדות/ במלון הכל כלול…), של סיבות שונות לאכילה (מתי בכלל אתם אוכלים? רק כשרעבים? בטוחה שלא 😉 ), ועוד ועוד ועוד. שיח פשוט, בהתאם לרמה של הילד, ללא שיפוטיות או ביקורת. פשוט שיח. כמובן שעם ילדים (ובכלל), חשוב שהשיח יהיה דו כיווני ויכיל המון שאלות פתוחות. כך תופתעו גם לגלות כמה הילדים שלכם באמת יודעים!!! בהמשך אכתוב עוד על חלק מהנקודות שציינתי, כדי לתת לכם כלים לנהל את השיח הזה נכון. אחד מהם: “איפה גדל הקרמבו?“ ניתן כבר לקרוא- כאן. ואם יש משהו שהיה מעניין אותך במיוחד לשאול או לבדוק איך לעשות את זה נכון, מזמינה אותך לשאול אותי כאן, בתגובות 🙂