למה חשבתי על לוח תכנון הארוחות?
1. המריבות והויכוחים סביב הכנת הארוחות– בעיקר אם נושא האוכל גם ככה כבר טעון, וכבר מתסכלים לילד יותר מדי בצלחת ומעבירים ביקורת על בחירותיו, אם ידוע מראש מה אוכלים, הפחתת הדיונים הללו מרגיעה מאד את המערכת.
2. הגדלת המגוון הנאכל- דיונים על ‘מה בא לך לאכול?’ בשעות הבוקר הלחוצות (לפני היציאה מהבית ולארוחות עשר), או כשהילדים מגיעים מורעבים מהמסגרות, אחת דינם להסתיים במאכל מוכר (דגני בוקר/ עוגיות/ כריך עם גבינה/ שניצל תירס…).
כדי לפתוח ולהרחיב את המגוון אותו מסכים הילד לאכול (או לפחות לטעום), רצוי לשלב אותו בתכנון.
כשיושבים ומתכננים את הארוחות בטווח זמן נייטרלי יש מרחב שיח אחר, שמאפשר נסיון שילוב של מאכלים אחרים וחדשים.
בעיקר אם הילדים בררנים, או אם יש בבית כבר ‘מלחמת כוחות’ על הנושא.
בזמן הכנת הטבלה, ממליצה לנסות להגביל את אותו מאכל לעד פעמיים או שלוש בשבוע.
כל הילד יכול לנסות להציע מעצמו דברים חדשים. כמובן שאין ללחוץ. זה לא חוק.
וכן, ‘ביצה קשה’ ו’חביתה’ נחשבים גיוון.
3. תכנון מראש- יש ילדים שמרגישים רגועים ברגש שהם יודעים מה צפוי להם. גם באוכל. כך שאם ידעו מתי הארוחה הבאה, ומה מתוכנן בה, הרבה מהמתח שלהם יפחת.
הדבר גם יכול לעזור לך כהורה בהתארגנות, מבחינת הכנת המצרכים הדרושים להכנת האוכל.
יודעת שלא לכולם מתאים לתכנן מראש. כמובן שאפשר להכניס הסתייגות בזמן ההכנה, שבמידה ואחד המצרכים לא קיים, עוברים להכין את זה של יום אחרי.
ואם מתאים לך לתכנן רק חלק מהארוחות (למשל בוקר ועשר), והיית רוצה שיעזבו אותך לנפשך כדי להכין מה שמתחשק לך בארוחות האחרות- גם זה בסדר.
אז תכל’ס, מה עושים?
שבו עם הילדים וערכו רשימה של כל המאכלים שאפשר לאכול באותה ארוחה.
סיעור מוחות שכזה.
בשלב ראשון ללא הגבלה או התערבות. פשט רשמו הכל.
מיינו את המאכלים שהוצעו ומיחקו כאלה שאינם רלוונטיים מבחינתכם.
עשו זאת בשיתוף הילדים.
נמקו הסבירו והקשיבו גם להם.
סיבה לשלול מאכל מסויים יכולה להיות כי הוא אינו בריא או כי אתם לא רואים את עצמיכם מכינים אותו, מכל מיני סיבות.
מלאו את הטבלה.
שימו לב להנחיות המומלצות:
לא לחזור על אותו מאכל יותר מפעמיים בשבוע
להשתדל לבחור בחלופות עשירות בברזל, סידן וסיבים.
להשתדל גם להקפיד על מגוון ירקות ופירות.