"אני יודעת שבגן הוא אוכל ארוחת בוקר,
אז לא מציעה לו כלום בבית,
אלא אם ממש מבקש.
ואז מכינה לו תה עם ממש ממש מעט סוכר
ופרי.
בגן ביקשתי שיתנו לו רק 2 פרוסות לחם,
כי לילד בן 3 זו כמות ממש הגיונית.
עדיף שיאכל עוד מהירקות ומהגבינות והחביתה.
בארוחת הצהרים
הוא תמיד תמיד יבקש תוספת,
אז הנחיתי את הגננת של הצהרון לתת
תוספת רק מהחלבון.
על ארוחת ארבע אין לי ממש שליטה,
הם אוכלים שם כריכים שוב.
עוד לחם...
היא אומרת לי שהוא תמיד מבקש עוד.
ביקשתי שתשתדל להסיח את דעתו,
אבל לא נראה לי שהיא תמיד מצליחה.
איך שאנחנו מגיעים הביתה,
הוא ישר מבקש משהו לאכול.
תמיד.
זה הכי מוזר בעיני,
כי הוא הרגע אכל כריך בגן!
אז אני חותכת פרי
אבל בדרך כלל מעדיפה להסיח את דעתו
או פשוט לא להיות בבית.
כשאנחנו בחוץ זה יותר קל.
הוא לא יבקש,
אבל
אם יראה ילדים בחוץ עם חטיף,
הוא לא יזוז מהם.
ממש מביך.
לא משנה כמה אני מסבירה לו,
שזה לא מנומס,
הוא שם.
נמשך לזה כמו מגנט.
כשחוזרים הביתה
אני מכינה סלט גדול,
בדרך כלל טונה או חזה עוף
(אוכלים ארוחה מבושלת בערב).
בעלי לא אוכל כל היום בבית
אז מכינה גם אורז או תפוחי אדמה.
הוא תמיד תמיד יבקש עוד מהם.
אני נותנת לו כמובן,
אבל לא מסכימה שיקח תוספת.
הוא אכל כבר ככ הרבה פחמימות היום.
זה לא יותר מדי פחמימות ליום
בשביל ילד כזה קטן?
והוא כל הזמן סביב אוכל.
כל הזמן מבקש.
לא יודעת איך לעצור אותו.
הוא מתחיל להתעגל
וכבר יש לו בטן קטנה.
ומעירים לי..."
מוכרות לכם ההתלבטויות?
ההתנהלות?
אם גם אצלכם זה דומה,
דעו שזה מתכון בטוח להשמנה.
המחקרים כבר הוכיחו:
ככל שנתערב לילדים יותר בצלחת,
ככל שנגביל יותר,
ככל שנתערב יותר,
כך הם יחפשו יותר,
יבינו שזה "אישיו",
שזה מאבק.
חשבו על זה,
שבמקרה כמו זה שתיארתי
(ואני פוגשת כאלה הרבה מאד),
ייתכן מאד שהילד מסתובב רעב
רוב שעות היום.
ויותר מזה,
הוא מרגיש ממש בכלוב.
בכל פעם שיבקש,
בכל פעם שיביע רצון לאכול
(בין אם בגלל רעב,
ובין אם בגלל סיבות נורמליות אחרות)-
ייתקל בחומה:
"אסור".
תארו לכם איך זה מרגיש,
לחיות עם צורך לא מסופק.
יום יום.
איזה מן מסר זה עבור הילד?
"אני לא יכול לסמוך על הסימנים מהגוף שלי"
(כי אני מרגיש רעב, אומר שאני רעב,
אבל אומרים לי שזה לא ייתכן).
"אני צריך לעמוד על שלי כדי לספק את הצורך"
(בלי מאבק זה לא יגיע.
אם אין אני לי מי לי?)
"אני לא חופשי"
(לכל דבר צריך אישור).
אלה אינם מסרים אשר יעזרו לילד להתחבר לגופו,
לדעת לבחור,
או לאכול נכון עכשיו או בעתיד.
מה דעתכם?