“האם כדאי לדבר עם מתבגרים על משקל? מה שהמחקרים מגלים”

"אני רק רוצה שיהיה לו טוב."

זה המשפט שאני שומעת כמעט מכל הורה שמדבר עם הילד שלו על המשקל.

ואכן, מחקר גדול שפורסם בשנת 2022 ב-Pediatric Obesity, שכלל כמעט 2,000 הורים וכ־2,000 מתבגרים, מצא שהורים אינם מעלים את נושא המשקל מתוך ביקורת או רצון להכאיב, אלא מתוך דאגה עמוקה לילדיהם.

אבל המחקר גם חושף פער חשוב בין הכוונה ההורית לבין החוויה של הילדים.

מה מניע הורים לדבר על משקל?

באופן מפתיע, הסיבה המרכזית לא הייתה שרופא ביקש מהם לעשות זאת.

המניעים החזקים ביותר היו:

✔️ הרצון שהילד ירגיש טוב עם הגוף שלו

✔️ הרצון שהילד ירגיש שאפשר לדבר עם ההורה על הנושא

✔️ הרצון לעזור לילד לקבל את גופו

גם הורים שבוחרים לא לדבר על משקל עושים זאת מתוך אותה דאגה:

• למנוע פגיעה בדימוי העצמי

• למנוע עיסוק אובססיבי במשקל

• לעזור לילד להתמקד בבריאות ולא במספר שעל המשקל

במילים אחרות – גם הדיבור וגם השתיקה נובעים מאותה כוונה:להגן על הרווחה הרגשית של הילד.

ומה הילדים חווים?

כאן התמונה משתנה.

מתבגרים מספרים שהם פונים להוריהם בעיקר כשהם מודאגים מהבריאות או מהמשקל שלהם.

אבל רבים מהם גם מתארים שהם נמנעים מהשיחה, משום שהיא מעוררת בהם:

• מבוכה

• עצב

• אי־נוחות

• תחושה שהמשקל הופך להיות מרכז החיים

כלומר, להורים יש כוונות טובות, אבל הילדים לא תמיד חווים את השיחה כפי שהתכוונו אליה.

נקודה חשובה נוספת שעולה מהמחקרים

רוב המתבגרים לא רוצים שההורים ייזמו שיחה על המשקל שלהם.

הם מעדיפים לפנות להורים כשהם מרגישים מוכנים, ולא כשמישהו אחר מחליט שהגיע הזמן לדבר על זה.

כאשר השיחה מגיעה מיוזמת ההורה, בני נוער רבים מתארים תחושות של בושה, מבוכה, לחץ, או תחושה שמשהו "לא בסדר" אצלם.

אצל מתבגרים החיים עם השמנה, התחושות הללו לעיתים אף חזקות יותר. חלקם מספרים שהם נמנעים משיחות על משקל כי הם חוששים שהנושא יתפוס מקום מרכזי בבית, ויגרום להם ולהוריהם להסתובב סביבו כל הזמן.

ומתי כן נכון, לדעת המתבגרים, לדבר על זה?

כאשר קיימת דאגה רפואית אמיתית הקשורה למשקל, או כאשר המתבגר עצמו מבקש עזרה.

עוד ממצא חשוב

החוקרים מצאו שהורים שחוו בעצמם סטיגמת משקל או בושה סביב גופם, נוטים גם לדבר על משקל עם ילדיהם וגם להימנע מכך.

כלומר, לא פעם אנחנו לא רק מגיבים לילד שלנו, אלא גם לסיפור האישי שלנו.

לפעמים אנחנו מנסים למנוע מהם כאב שאנחנו חווינו, ולפעמים, בלי לשים לב, אנחנו משחזרים דפוסים ומסרים שקיבלנו בעצמנו.

אז מה כן אפשר לעשות?

כאן יש הסכמה רחבה בין מחקרים שונים:

ההשפעה המשמעותית ביותר איננה עוד שיחה על משקל, אלא יצירת סביבה בריאה בבית.

למשל:

✔️ לאכול יחד כמשפחה

✔️ לצאת להליכה או פעילות משותפת

✔️ להכניס הביתה מגוון מזונות בלי לחלק ל"טוב" ו"רע"

✔️ להימנע מהערות על הגוף (גם על הגוף שלנו!) ✔️ להראות לילדים, יום אחרי יום, איך נראית מערכת יחסים בריאה עם אוכל ועם הגוף

במילים אחרות:Show me, don't tell me.

ילדים לומדים הרבה יותר ממה שאנחנו עושים מאשר ממה שאנחנו אומרים.

המסר המרכזי

המטרה איננה לגרום לילדים לחשוב יותר על המשקל שלהם, אלא דווקא פחות, ויותר על החיים שלהם: הבריאות, הכוחות, החברים, התחביבים וכל מה שהופך אותם למי שהם.

בסופו של דבר, השאלה החשובה איננה רק האם לדבר על משקל, אלא איך הילד מרגיש בתוך השיחה הזו.

כי הם אולי לא יזכרו את כל המילים שנאמרו.

אבל הם יזכרו היטב איך הרגישו כשהם דיברו איתנו על הגוף שלהם, וזה מה שעיצב, וימשיך לעצב, את הקשר שלהם עם אוכל, עם הגוף, ועם עצמם.

אנחנו לא רוצים לגדל ילדים שכל היום חושבים על המשקל שלהם. אנחנו רוצים לגדל ילדים שיודעים שהערך שלהם גדול הרבה יותר מהמשקל שלהם, ושאפשר לשמור על בריאות בלי לפגוע בקשר עם הגוף ועם עצמם.

בנימה אישית

אני תמיד שמחה למצוא מאמרים שתומכים בשיטה שפיתחתי ועיצבתי במשך 26 השנים האחרונות. זה תחום מורכב ומאד רגיש (ולכן חשוב להערך לשיחות כאלה ולא לטעות ולחשוב שאפשר בהכרח "פשוט" לזרום בשיחה כזו, בין עם הנושא טעון עבורכם רגשית ובין אם אין לכם מושג בתחום-כי המחיר על ניהול לא נכון של השיח עלול להיות גבוה).

הקורס הדיגיטלי להורים נותן מענה לכל השאלות הללו ועוד. הוא נותן לכם כלים לייצר שינוי גם מבחינת התזונה, גם מבחינת ההתנהגות שלכם כלפי הילדים ואופן ניהול השיח איתם על הנושא.

מוזמנים להשאיר פה תגובה ולשתף במחשבות, הגיגים ושאלות.