איך אני יכולה לדעת שהילד שלי אוכל מספיק?
שיקום ההורה ששאלה זו
לא מעסיקה אותו בהווה או לא העסיקה אותו בעבר.
נפוץ ביותר בקרב אמהות מניקות,
כיוון שאז בכלל אין אינדיקציה לכמות שנאכלה…
תינוקות נולדים עם רגישות מאד גבוהה
לתחושות רעב ושובע:
תינוק רעב- יאכל.
אם נעצור אותו באמצע הוא יביע חוסר שביעות רצון בולטת.
לעומת זאת, אם הוא לא רעב,
לא יעזור לנו גם אם נעשה שמיניות באוויר. הוא לא יאכל יותר.
אז מה עושים?
משווים!
בן השבע שלי אוכל יותר מחבר שלו,
הרבה פחות מאחותו הגדולה ופחות או יותר כמו אבא שלו.
מבולבלים? גם אנחנו.
כנראה שזו לא הדרך.
זאת מכיוון שכל אדם זקוק לכמות אנרגיה יומית שונה.
הדבר תלוי במכלול של גורמים:
גנטיקה, הרכב הגוף, גיל, מין, ועוד.
האכילה שלנו גם משתנה בשעות היום השונות,
בין הימים, בהתאם לעונת השנה,
למצב הרוח ומושפעת מסיבות רבות ומגוונות.
מעבר לכך,
אחת הבעיות בהשוואות האלה היא
שלרוב אנחנו לא רואים את התמונה הכוללת אצל האחר.
אולי כשהוא נמצא אצלינו,
הבן של השכנים לא אוכל כלום,
אבל בבית הוא אוכל ארוחות גדולות?
אולי בשבוע שעבר הוא היה חולה
וכעת אוכל הרבה יותר מבדרך כלל?
אנחנו עצמינו הם היחידים שיכולים לדעת
מה אנחנו עצמינו מרגישים:
אם אני רעבה או שבעה כרגע.
זו הסיבה שבשלב החשיפה למוצקים
כבר חשוב ללמוד לזהות את אותות הרעב והשובע של התינוק הסועד.
כי הוא יודע מתי מספיק לו.
וחשוב ביותר להיענות לאיתותים הללו
כי כך אנחנו מעבירים לתינוק מסר שראינו אותו,
הבנו את המסר ושאנחנו סומכים עליו ועל תחושותיו.
אז איך יודעים אם ילד אוכל מספיק?
לפי מדדי הגדילה שלו.
עוקבים אחר עקומות המשקל והגובה שלו.
אם הוא שומר על רצף גדילה תקין בעקומת הגובה והמשקל,
אזי הוא בהכרח מקבל כמות קלוריות מספקת
(אם ההרכב שלהן מספק או לא- זה כבר סיפור אחר).
חשוב לסמוך על הילד שהוא יודע,
שהוא מכיר את גופו ויודע לזהות ולהבחין מתי הוא רעב לאוכל ומתי הספיק לו.
גם אם המנה נראית לי קטנה מבדרך כלל
וגם אם הוא מבקש תוספת בכל ארוחה בשבוע האחרון.
חשוב להעביר לו את המסר הזה.
ממליצה לנהל עם הילד שיחה בנושא רעב ושובע.
לשאול אותו כיצד הוא מבין שהגוף שלו אומר לו שהוא רעב.
איך הוא יודע שהספיק לו?
איפה הוא מרגיש את זה בגוף?
לשאול אותו מה ההבדל בהרגשה
בין הפעם ההיא אחרי הארוחה בשבת,
שאמר שהוא מפוצץ, ובין ההרגשה אחרי סתם ארוחה.
דברו על סיטואציות ממשיות,
אל תדברו באוויר (זה לא עובד עם ילדים).
הילדים שלנו כל כך חכמים.
נסו להתאפק ולא להכניס להם מילים לפה.
השאירו את השאלה פתוחה.