לגדל ילד שמן עם אחים רזים- זה ממש לא כמו לגדל ילד עם סוכרת או ילד עם צליאק לאחים בריאים.
לבקש משאר האחים "להתחשב" בו ולהבין למה מפסיקים להזמין פיצה, או מפסיקים לקנות דגני בוקר מסויימים, או מפסיקים לקנות ממתקים…
זו טעות חמורה.
כמובן שאפשר לעשות את השינויים הללו, מבלי לקשר את זה לילד השמן.
אבל, וזה חשוב, ילדים הם מאד חכמים.
ואם נושא ההשמנה של הילד הוא "אישיו" בבית, הם יעשו את החיבור בין השינוי להשמנה של אחיהם.
ואז הם ירגישו מסכנים, שהם צריכים לסבול בגללו.
מפה הדרך להקנטות היא מאד קצרה.
טיפול בהשמנת ילדים מצריך רגישות מאד גדולה,
ולו רק בגלל העובדה, שבניגוד לסוכרת או כל מחלה אחרת, את השמנים הרבה פעמים מאשימים במצבם.
ואפילו בצורה לא ממש מודעת, ברוב האנשים, ואפילו בקרב ההורים יש איזשהו חלק (ולו קטן) שמאמין שאם לילד היה קצת יותר כוח רצון, הוא היה מצליח לרזות.
נכון?
ואם האחים לועגים לאחיהם, חשוב לעצור זאת באסרטיביות: בבית הזה לא לועגים לאנשים בטח שלא לפי מראה, ולא שופטים אותם עפ”י הופעתם החיצונית. ללמד שכבוד בסיסי הוא ערך.
ואם האחים רוצים לעזור כי הם מודאגים, מכל מיני סיבות: חשוב לעצור ולבדוק למה.
למה הם מרגישים שהאחריות היא (גם או בכלל) עליהם.
במקרה כזה כדאי להודות להם על האיכפתיות אבל להסביר שלטפל בילד זו אחריות של ההורים.
שאתם על זה והכל בסדר.
ושיחזרו להיות ילדים ולשחק ולריב מבלי כל קשר למשקל.