"עשינו כבר הרבה שינויים בבית. האווירה השתפרה והוא כבר לא מסתיר אוכל. אבל אנחנו לא רואים שינוי במשקל… מתי לדעתך זה יקרה?" אינסטנט. אנחנו חיים בתרבות שמקדשת קצב מהיר. רוצים משהו- מקבלים אותו. חושבים על משהו- רוצים אותו עכשיו. ואם זה לא קורה? נוצר תסכול. על אחת כמה וכמה כשמדובר בנושא של השמנה. הרי זה גם לא בריא. מה שמגביר את הלחץ ואת הרצון לשינוי מהיר. לפעמים באמת עושים הרבה ועובדים נכון, אבל את השינוי במשקל לא תמיד רואים. למה זה קורה? כי להשמנה סיבות רבות. גם לבחירה בדפוס אכילה כזה או אחר. לפעמים, מתחילים שינוי אבל עדין לא נוגעים בסיבה העקרית להשמנה. ואז נוכל לראות למשל, שיפור ביחסים בבית, שיתוף פעולה רב יותר ביציאה לפעילות גופנית, התעניינות של הילד בתהליך, שאלות, שיתופים, יותר פתיחות… לפעמים, השינוי שנעשה בגרעון הקלורי הוא קטן (תכלס- אוכלים פחות, אבל לא משמעותית פחות). זה מעולה, אבל צריך משך זמן ארוך יותר בכדי לראות תוצאות. לפעמים, לוקח לגוף זמן להגיב לשינויים, ולפעמים, בעיקר בכלל כל מיני סיבות רגשיות, הילד לא יסכים לוותר כל כך מהר על ההשמנה שלו או על דפוסי האכילה שאימץ. (בצורה לא מודעת. כמובן. זה לא שהוא עושה דווקא). נכון שלפעמים (ובהרבה מקרים, אפילו), השינוי יכול להיות מהיר. אבל גם אז חשוב להבין שבמרבית המקרים אין מדובר ב”זבנג וגמרנו” אלא על ריצה למרחקים ארוכים.
מצרפת פה מייל מאבא לבת 14: “הסבלנות משתלמת.” ככה אמר לי האבא.
אחרי כמעט שנה בתהליך, שהתחיל בסערה גדולה, עם המון מריבות ולחץ סביב האוכל וההשמנה, עם אכילה של המון ממתקים בחדר לבד, בסתר.
“אתמול שמנו לב, שאחיה אכל לידה עוגה, והיא בכלל לא ביקשה! היא גם משאירה אוכל בצלחת, שזה ממש חזון אחרית הימים בעינינו… היא רגועה יותר, אנחנו רבים פחות באופן משמעותי, לא מעירים לה בכלל. לא בגלל שאמרת לנו אלא כי באמת אין צורך. והשיא?
שלשום הלכה עם אמא שלה לקנות בגדים וקנתה מכנסים במידה פחות!”