ילדים יודעים כמה הם צריכים לאכול.
אתם מאמינים לזה? אתם סומכים עליהם שהם יודעים את זה?
’ רוצה לדבר אתכם רגע על "מודל חלוקת האחריות בהאכלה".
לפי המודל הזה יש אחריות לילדים ואחריות להורים.
האחריות שלנו, ההורים היא: לדאוג למה, למתי ולאיפה אוכלים. הילדים אחראים לכמה ולאם בכלל.
חשוב מאד (!!) שההורים יסמכו על הילדים, שהם אכן יודעים לכמה אוכל הם באמת זקוקים בכל ארוחה, ואם בכלל.
הורה שמאכיל נכון דואג :
לבחירה והכנה של מזון מגוון,
לקיומן של ארוחות מסודרות,
לקיום אווירה נעימה בזמן הארוחה,
ללמד את הילדים התנהגויות אכילה נכונות (מודל לחיקוי),
להיות סובלני להעדפות המזון של הילדים מבלי לקבע אותן,
לדאוג למרווחי זמן בין הארוחות שהם ללא אוכל/ חטיפים/ שתיה מתוקה,
פשר לילדים לגדול למבנה הגוף והמשקל הנכונים להם.לא
אחריות הילדים היא:
לאכול.
לקבוע כמות בהתאם לתחושות גופם.
ללמוד לאכול אוכל מהתפריט המשפחתי.
לגדול בהתאם לפוטנציאל שלהם.
ללמוד את כללי ההתנהגות ליד השולחן.
ככה פשוט.
מה דעתכם? עובד אצלכם?
זהו מודל שטבעה אלין סאטר, דיאטנית קלינית ומטפלת משפחתית אמריקאית
אשר נחשבת למומחית בינלאומית בנושא יחסי האכלה בין הורים וילדים.